רועי שלום זמיר

בְּעֵינַיִךְ הַיְּרֻקּוֹת 

אוּלַי הַכְּבִישׁ נִרְאֶה חָשׁוּךְ רַק כְּדֵי שֶׁנַּדְלִיק אוֹרוֹת גְּבוֹהִים

כְּדֵי שֶׁמַּשֶּׁהוּ בְּתוֹכֵנוּ יִתְעַצֵּם

כְּדֵי שֶׁהָעֵינַיִם יִלְמְדוּ לִרְאוֹת הֵיטֵב.

אוֹמְרִים שֶׁהָעֵינַיִם הֵן חַלּוֹן לַנֶּפֶשׁ וְשֶׁבַּחֹשֶׁךְ הָאִישׁוֹנִים מִתְרַחֲבִים,

אוּלַי זוֹ הִזְדַּמְּנוּת לְהָצִיץ וּלְגַלּוֹת נְקֻדָּה טוֹבָה נִסְתֶּרֶת.

בְּעֵינַיִךְ הַיְּרֻקּוֹת וְהַיָּפוֹת רָאִיתִי בַּיִת וְשָׂדוֹת,

בְּעֵינַיִךְ הַיְּרֻקּוֹת רָאִיתִי נֶבֶט רַךְ וְשַׁבְרִירִי מַבְקִיעַ אֶת הָאֲדָמָה הַכְּבֵדָה

מְפַלֵּס בְּתוֹכָהּ דֶּרֶךְ מִתּוֹךְ שֶׁהוּא מַכֶּה בָּהּ שָׁרָשִׁים,

נֶבֶט קָטָן הוֹפֵךְ אֲדָמָה קָשָׁה וּשְׁחֹרָה לְמָקוֹר שֶׁל כֹּחַ.

אוֹמְרִים שֶׁבַּחֹשֶׁךְ הָאִישׁוֹנִים מִתְרַחֲבִים,

אוּלַי

דְּמוּיוֹתֵינוּ הַמִּשְׁתַּקְּפוֹת זוֹ בְּעֵינָהּ שֶׁל זוֹ

יִתְרַחֲבוּ גַּם הֵן.